לסוגיית חישוב מס נפרד או מאוחד לבני זוג העובדים במקום עבודה אחד אשר בבעלותם יש רקע
נרחב בחוקי המיסוי בבית המשפט. שכן לאופן חישוב המס יש השלכות כלכליות רבות.
נקדים ונאמר שכידוע בסוף שנת מס, עורך מס הכנסה חישוב חבות מס לכל נישום בגין הכנסותיו
בשנה הנדונה. בחישוב זה נלקחים בחשבון פרמטרים רבים ביניהם מדרגות המס (ככל שההכנסה
גדלה כך גובה המס יגדל ) נקודות זיכוי וניכויים נוספים.
באופן כללי, לפי פקודת מס הכנסה (סעיף 65), שני בני זוג שעובדים במקום עבודה אחד אשר
בבעלותם או בבעלות אחד מבני הזוג, ייעשה להם חישוב מס מאוחד, כלומר יראו את הכנסתם
כהכנסה אחת שתתייחס לאחד מהם, מה שבאופן ישיר יוביל לחבות מס גבוהה יותר (שכן מדרגות
המס יגדלו).
המוציא מן הכלל הנ"ל הינו סעיף 66(א) לפקודה שנותן את האפשרות לחישוב מס נפרד על הכנסה
מיגיעה אישית, משלח יד או עבודה (כהגדרתם בסעיף 1 לפקודה).
אך לא די בכך, בא סעיף 66 (ד) ומסייג את האמור בכך שרק אם הכנסת בן הזוג האחד באה ממקור
הכנסה שהוא בלתי תלוי במקור ההכנסה של בן הזוג השני, יתאפשר חישוב מס נפרד. מכאן שבני זוג
שעובדים במקום עבודה אחד יידרשו להתמסות באופן מאוחד בכל מקרה.
כצפוי, העניין הוביל לבעיה גדולה לנישומים רבים כיון שחישוב מאוחד יגרור שומת מס גבוהה בהרבה
לעומת מיסוי נפרד.
העניין הגיע לבית המשפט ונדון לראשונה בשנת 2003 בפס"ד קלס שם נקבע כי למרות האמור
בסעיף 66(ד) בפקודת מס הכנסה בני זוג יהיו זכאים לחישוב נפרד על הכנסותיהם על אף ששניהם
עובדים ומקבלים שכר מאותו מקור פרנסה במידה והם יוכיחו כי:
1. השכר אותו מקבל בן הזוג השני אינה תלויה בשכרו של בן הזוג הראשון
2. השכר אינו משתנה אך ורק מטעמי מיסוי
3. משרתו של בן הזוג השני נחוצה לעסק
בתחילת שנת 2012 פרסם בית המשפט פס"ד בסוגייה זו של בני הזוג מלכיאלי. בית המשפט
התמקד בשאלה אם דרישת אי התלות בין מקורות ההכנסה של בני הזוג אשר קבועה בסעיף 66 (ד)
היא חזקה מוחלטת או שמא תקום לבני הזוג זכאות לשומה נפרדת אם הוכיחו כי על אף קיומה של
תלות בין מקורות הכנסותיהם, בפועל גובה שכרם אינו נובע מתכנון מס וההכנסה עצמה אינה
מושפעת האחד מהשני.
בפס"ד נקבע כי האמור בסעיף 66 (ד) הינו חזקה מוחלטת, ואין אפשרות לבקש שומה נפרדת בשום
מקרה כאמור.
על קביעה זו הוגש ערעור שדן בסוגיה ביוני 2012
בעתירה נטען ע"י העותרים בין היתר כי יש לפרש את המונח "אי תלות" כאי תלות בין ההכנסות עצמן
ולא בין מקורות ההכנסה. אחרת ההלכה שנקבעה בסעיף פוגעת במישורים רבים שכן שומת מס
נפרדת ומאוחדת יש בה פער שיכול להיות עצום מידי שנה, וכפועל יוצא מכך נפגעות זכויות יסוד
רבות בדרך של אוטונומיה, שוויון וכדומה.
בפועל, נדחתה העתירה בטענה שאין חידוש של ממש באפשרות לפרש את הסעיף אותו קבע
המחוקק, כך שעל מנת לשנות את ההגדרות בסעיף ואת הסוגיה כולה, יש להציב זאת לפתחו
ולהחלטתו של המחוקק. אך חשוב לציין, שכרגע קיים פתרון חלקי בלבד המצוין בסעיף 66 (ה )לפקודה, האומר כי בהתקיים
שלושת התנאים להלן, ניתן לדרוש חישוב נפרד, על אף ששני בני הזוג עובדים באותו מקום עבודה:
1. כל אחד מבני הזוג עובד במקום העיסוק לפחות 36 שעות שבועיות במשך עשרה חודשים
לפחות בשנת המס.
2. לבן הזוג אין הכנסה אחרת מעסק או הכנסה ממשכורת.
3. יש להודיע לפקיד שומה לפחות חודש לפני תחילת התקופה- 30 בנובמבר של השנה לני
השנה המבוקשת.
במידה ועומדים בשלושת התנאים הללו, ניתן לדרוש חישוב נפרד על הכנסה של עד 48,960 ₪ ולגבי
ההפרש ייחשב חישוב מס מאוחד